תוכנת סידור עבודה למסעדות, בתי קפה ואולמות אירוח

יומן ההזמנות בא ראשון

כל מה שמסעדה מחליטה בעניין כוח אדם נמצא במורד הזרם של מסמך אחד, והמסמך הזה אינו הסידור. הוא מספר הסועדים הצפוי. תשעים בשבת עם שתי הושבות דורשים אולם אחר ומטבח אחר מארבעים ביום שני, והפער בין שני הערבים האלה גדול מהפער בין שני שבועות רגילים ברוב העסקים האחרים.

לכן סידור שמשורטט מתבנית שגוי בדרך מסוימת ויקרה. הוא נכון בערך בערב הממוצע ושגוי באופן ברור בשני הערבים שנושאים את השבוע כולו. לבנות מההזמנות במקום זה אינו יותר עבודה, זו אותה עבודה בסדר אחר.

הכנה היא משמרת ולא טובה אישית

השעתיים שלפני השירות הן שעות אמיתיות והן נעדרות מהתוכנית לעיתים קרובות. כשהן חסרות בסידור הן חסרות גם בעלות, ולכן מטבח יכול להיראות מאויש נכון על הנייר ועדיין לחרוג בעשרים שעות עד סוף החודש.

שני צוותים ודלת אחת

המטבח והאולם חולקים שירות אחד וכמעט שום דבר מעבר לו. האחד הוא צוות עם עמדות וסדר יציאה. השני הוא חלל שבו האילוץ הוא כמה שולחנות אדם אחד יכול להחזיק בלי שהשירות יתפרק. רגעי השיא שלהם רחוקים חצי שעה זה מזה, הכישורים אינם עוברים מצד לצד, וחוסר של אדם אחד באחד מהם מורגש בשניהם.

תכנון נפרד שלהם במסך אחד הוא מה שנותן משמעות לעלות הכוללת. לכל צד יש רצפה משלו, כל צד משורטט בתבנית משלו, ושורת השכר בתחתית נשארת מספר יחיד שהמנהל יכול לפעול לפיו.

הכשרה שמפקח ישאל עליה

בטיחות מזון ואחריות לאלרגנים אינן נהלים פנימיים, אלה התנאים שבהם מקום פועל, והם נבדקים. השאלה כמעט אף פעם אינה אם ההכשרה קיימת. השאלה היא אם מישהו שעבר הכשרה עמד באולם באותו שירות, באותו תאריך.

החזקת התעודות על האדם, עם תאריכי פקיעה, הופכת את זה מתרגיל ביקורת לאילוץ תכנוני רגיל. תעודה שפגה עוצרת את הצעת המשמרת. שירות בלי אחראי אלרגנים צף לפני שהסידור מתפרסם ולא אחרי ביקורת.

שכר מול סועדים, נקרא מוקדם

כל בעל מסעדה יודע את אחוז השכר שלו ורובם לומדים אותו מאוחר מדי מכדי לעשות משהו. כשקוראים אותו בדיעבד הוא פסק דין על חודש שכבר עבר. כשקוראים אותו בזמן שהסידור פתוח הוא סדרה של החלטות קטנות: שעת התחלה שזזה בשעה, מלצר רביעי שמתחיל בשש ולא בחמש, משמרת הכנה שאינה חייבת להיות יום שלם.

זה עובד רק כשהשעות נרשמות ולא נזכרות. משמרת שמשוחזרת מהזיכרון בסוף השבוע קרובה מספיק כדי שיאמינו לה ושגויה מספיק פעמים כדי שזה ישנה, וזו הסיבה שהמספר המשוער והמספר בתלוש כה נדירות מסכימים ביניהם.

אחר הצהריים שבו מישהו מודיע שלא יגיע

טבח אחראי עמדה חולה בשלוש, תשעים סועדים הזמינו, וההבדל בין שירות קשה לשירות רע הוא כמה מהר החוסר מגיע לאנשים שיכלו למלא אותו. לא שרשרת שיחות למי שעונה ראשון, אלא אותה הודעה לכל מי שמתאים, באותו רגע.

עובד מחברת כוח אדם ראוי ליחס זהה. ידיים זמניות שמופיעות בסידור ובדוח העלויות הן הוצאה שאפשר לנהל. כאלה שקיימות רק בחשבונית בסוף החודש הן הסיבה ששבוע טוב נגמר בנתון שכר גרוע. מערך היכולות של Shifton מחזיק את הסידור, רישום השעות, ההתראות והדוחות בחשבון אחד.

יותר ממקום אחד

רשת חולקת אנשים בין אם מישהו תכנן זאת ובין אם לא. מלצר בשתי כתובות שייך לתלוש אחד ולשני סידורים, והשעות מסתדרות רק כששני הסניפים קוראים את אותה רשומה. מעבר לזה, רשת מקבלת משהו שסניף בודד אינו יכול לקבל: שכר מול סועדים בהשוואה בין הסניפים, וזה הופך ויכוח על מי מאויש ביתר למספר.

מה זה לא

זו אינה קופה, אינה מערכת הזמנת שולחנות ואינה מערכת מלאי, וכל מקום שעובד ברצינות כבר מפעיל את שלושתן. זו השכבה שמתחתן: מי עובד, למה הוא מוכשר, כמה שעות הוא באמת עשה וכמה עלה השירות. בעלי מקומות מתחילים להסתכל על זה כשהצוות עובר בערך חמישה עשר או כשנפתח המקום השני.

איך מתחילים

צוות של עשרה או פחות עובד בלי עלות ובלי הגבלת זמן, וזה מכסה בית קפה או חדר אוכל קטן במלואו: הסידור, רישום השעות הבסיסי, האפליקציה בטלפון והדוחות. מעבר לכך מוסיפים מודולים אחד אחד במחיר 0,50 דולר לעובד לחודש עם תקופת ניסיון של עד 60 יום על כל אחד, מספיק זמן כדי להעביר עונה שלמה דרך הדוחות תחילה.

הפער בין הצהריים לערב

יום מפוצל הוא הצורה הרגילה של עבודת מסעדה והמקור הנפוץ ביותר למרירות שקטה בצוות. שעתיים לא משולמות באמצע משמרת הן או הסדר הוגן שכולם הבינו לפני שקיבלו את העבודה, או משהו שמעולם לא סוכם באמת, וההבדל בין השניים הוא אם זה הופיע בסידור.

תכנון מפורש של הפיצול, כשההפסקה נרשמת כהפסקה ולא נשארת כחור, שומר על יושר משני הצדדים. זה גם הופך את נתון השכר לנכון, כי השעות שמשולמות והשעות שבהן מישהו היה במקום מפסיקות להיחשב לאותו מספר.

עונות, חגים והשבוע שאיש לא תכנן

שינוי בתפריט, סוף שבוע ארוך, השבוע הראשון של חופשת בית ספר. כל אחד מהם מזיז את מספר הסועדים לכיוון שהמקום כבר מכיר משנה שעברה, וכל אחד מהם ראוי לתבנית שמורה ולא לניחוש חדש שנעשה ביום חמישי. התבנית הזאת היא הזיכרון הארגוני היחיד שיש למסעדה לגבי מה באמת עבד.